🌍 חט״ב · עולים חדשים

סיגד הוא חג עתיק של יהודי אתיופיה, קהילת ביתא ישראל. החג חל בכ״ט בחשון, חמישים יום אחרי יום הכיפורים. המילה "סיגד" פירושה השתחוות או סגידה.

בסיגד צמים מהבוקר ועד אחרי הצהריים. מתפללים, מבקשים סליחה ומחדשים את הברית עם אלוהים ועם התורה. לפי המסורת, החג קשור לחידוש הברית בימי עזרא ונחמיה. גם אז העם התאסף, שמע את התורה והבטיח לשמור עליה.

בסוף הצום יש ארוחה, שמחה וריקודים. סיגד הוא חג של אמונה, של קהילה ושל תקווה.

לפי המסורת, בסיגד עלו אנשי הקהילה על הר גבוה. ההר מזכיר את הר סיני, המקום שבו ניתנה התורה. כולם לבשו בגדים לבנים ונקיים, סימן לטהרה. יש מי שנשאו אבן על הראש, כסימן לענווה ולחרטה.

הקסים, מנהיגי הקהילה הדתיים, הובילו את התפילה. הם קראו מתוך האורית, ספר התורה של הקהילה. האורית כתובה בגעז, שפה עתיקה שרוב האנשים כבר לא דיברו. לכן הקסים הסבירו את הדברים באמהרית, השפה של כולם.

כולם התפללו יחד והתגעגעו לירושלים. הם קיוו להגיע לירושלים בשנה הבאה. אחרי הצהריים ירדו מההר, אכלו יחד ושמחו.

היום סיגד הוא חג רשמי בישראל. בכל שנה אנשים רבים עולים לירושלים מכל הארץ. הם מתאספים על טיילת גבוהה, מול הנוף של העיר. הקסים לובשים בגדים לבנים ומחזיקים מטריות צבעוניות. הם מתפללים וקוראים מהאורית, והקהל עונה יחד. אחרי התפילה יש מוזיקה, ריקודים ושמחה גדולה.

אני מיכאל, עולה חדש, ובאתי לטיילת עם חברים מהאולפן. גם אני מתגעגע לפעמים לבית, לשפה ולאוכל של פעם. בסיגד הבנתי שגעגועים יכולים להיות גם תקווה.