📘 חט״ב · רגיל

בכל שנה, בכ״ט בחשון, חוגגת קהילת ביתא ישראל – יהודי אתיופיה – את חג הסיגד. החג חל חמישים יום אחרי יום הכיפורים, אם סופרים את יום הכיפורים כיום הראשון. כך הוא נקשר אל ימי התשובה של הסתיו וממשיך אותם.

השם "סיגד" בא משורש שפירושו השתחוות, סגידה. זהו יום של צום, של תפילה ושל התבוננות פנימית. בני הקהילה מספרים שבחג הם מחדשים את הברית בין העם לבין האל ולבין התורה. הם מקבלים על עצמם שוב לשמור על המצוות ועל הערכים.

לפי המסורת, החג קשור לסיפור מימי עזרא ונחמיה: אחרי השיבה מגלות בבל התאסף העם בירושלים, שמע את קריאת התורה וחידש את הברית. גם בסיגד הקהילה כולה מתכנסת, מקשיבה לתורה ומתחייבת מחדש.

זהו אפוא חג שמחבר בין עבר רחוק לבין הווה, בין יחיד לבין קהילה, ובין זיכרון לבין תקווה.

באתיופיה, בבוקר החג, יצאו בני הקהילה מן הכפרים כשהם לבושים בבגדים לבנים ונקיים. הם עלו יחד אל פסגת הר גבוה שנבחר מראש. לפי המסורת, ההר מסמל את הר סיני, שעליו ניתנה התורה. העלייה הייתה ארוכה ומעייפת, אך איש לא עלה לבד.

יש שנשאו אבן על ראשם בזמן העלייה, כסימן של ענווה ושל חרטה. בראש התהלוכה צעדו הקסים, מנהיגיה הרוחניים של הקהילה. בידיהם החזיקו את האורית – ספרי התורה הכתובים בגעז, שפה עתיקה שרק מעטים הבינו.

על ההר קראו הקסים קטעים מן האורית ותרגמו אותם לאמהרית, השפה המדוברת, כדי שכל המתפללים יבינו. הקהל צם, התפלל וביקש סליחה.

במרכז התפילה עמד הגעגוע לירושלים. דורות רבים חיו הרחק ממנה, אך לא שכחו אותה. בסוף התפילה הם אמרו יחד "בשנה הבאה בירושלים". אחר הצהריים ירדו מן ההר, שברו את הצום בסעודה וחגגו בריקודים ובשירה.

כיום רוב בני הקהילה חיים בישראל, והחלום שליווה דורות התגשם עבור רבים. החג לא נעלם עם העלייה; הוא קיבל צורה חדשה. בכל שנה מתכנסים רבים על טיילת גבוהה בירושלים, שממנה נשקף נוף העיר. הקסים עומדים בבגדיהם הלבנים, מעליהם מטריות צבעוניות, והקהל מתפלל איתם.

סיגד הוא היום חג רשמי של מדינת ישראל, ומי שאינו בן הקהילה מוזמן גם הוא להכיר אותו ולהשתתף בו. בכיתות, בקהילות ובמשפחות לומדים על המסורת, מקשיבים לסיפורים ושואלים שאלות.

החג מזמין את כולנו לחשוב על כמה ערכים חשובים. הראשון הוא קהילה: כוחה של קבוצה שעומדת יחד. השני הוא זיכרון: שמירה על מסורת גם במקום חדש. השלישי הוא כבוד: הקשבה לסיפור של האחר. והרביעי הוא תקווה: אמונה שגם חלום רחוק יכול להתגשם. אולי זו הסיבה שחג קטן יחסית הפך לחג של כולנו.